<h1>תוספות רי"ד — נזיר</h1>
<h2>דף טז.</h2>
[נזיר כ"א ע"ב] אלא לאו ש"מ בעל מיגז גייז. פי' ולא עקר אלא מיכן ואילך אבל בשעה שהפרישה חלה קדושה עליהן שנזירה הוית והילכך העולה והשלמים יקרבו ולא יצאו לחולין והחטאת אינה יכולה להיקרב דכיון דהיפר לה בעלה ולאו בר כפרה היא הויא לה כחטאת שמתו בעליה דלאו בר כפרה היא שאין כפרה (לחולין) למתים ותמות ולחולין אינה יוצאת מפני שבשעה שהפרישה נזירה הוות.
[נזיר כ"א ע"ב] אמרי לא לעולם אימא לך בעל מיעקר עקר והכא היינו טעמא כיון דלא צריכה כפרה הוות כחטאת שמתו בעליה וגמירי חטאת שמתו בעליה תמות. פי' בודאי מדין תורה כיון דאיגלאי מילתא דבשעה שהפרישה לא הוות נזירה חולין גמורין היא אלא מדרבנן אסרו אותה דכיון שהרואה כשהפרישה סובר כי חלה עליו קדושה ועכשיו מפני שהפר לה בעלה יוצא לחולין יאמר שכל חטאת שמתו בעלי' שאינו צריך כפרה או שנתכפרו בעלי' חולין היא ולא ידע דהכא בעל מיעקר עקר ונפיק מינה חורבא ולהכי אמור רבנן דתמות וכן נמי בעולה ושלמים דקריבין ולא נפקי לחולין מדרבנן.
<h2>דף יז:</h2>
[נזיר כ"ה ע"א] דתנא דבי ר' ישמעאל כו' כך מצאתי גירסא זו כתובה במקצת ספרים והיא מדוקדקת רק קדשיך אשר יהיו לך בוולדי קדשים ובתמורותיהן הכתוב מדבר מה תקנתן תשא ובאת יכול יעלם כו' עד יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן ת"ל רק דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא הוא קרב ואין תמורתו קריבה.
<h2>דף יח.</h2>
[נזיר כ"ה ע"ב] אשם שניתק לרעיי' ושחטו סתם כשר [לעולה]. פי' דוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור לשחטו לשם עולה אלא ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה כדאמרי' בשלהי פ"ק דשבועות גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה.
